יום רביעי, 14 בדצמבר 2016
יום שבת, 3 בדצמבר 2016
אושר או עושר?
כמעט לכל אדם בעולם, היה את הרגע בו הוא חשב מה יותר חשוב לו, האושר או העושר. ישנם אנשים שמאמינים כי האושר הוא הדבר החשוב ביותר בעולם ועושר לעולם לא יוכל לתת את האושר כי האושר הוא משהו רגשי או רוחני ולא מטריאליסטי. לעומתם, ישנם אנשים חומרניים יותר שמאמינים שהאושר לאו דווקא חשוב כלל, אלא מאמינים שלהיות אדם מצליח ושאפתן יותר זה הדבר הנכון להיות בחברה ובעולם כיום.
כמובן שהעולם אינו שחור ולבן, ובין השניים קיים גם האפור. ישנם אנשים שמאמינים כי העושר יביא לאושר וההפך להם שהאושר מביא לעושר.
אני אישית, מאמינה כי ללא העושר יהיה קשה להשיג את האושר, אך בו בעת האדם מחליט לעצמו מתי החליט שהגיע לאושר אותו הוא רצה. היות והעולם שלנו כיום אינו כבקשתינו ומשאלותינו, אני מרגישה שצריך לעשות הרבה בכדי שאהיה מאושרת. העולם נכנס למצב בו כל אדם שואף להיות המצליח בחברה הקפיטליסטית של היום ובדרך הוא מאמין כי יש לדרוס אחרים כדי להגיע לטופ,
אני במצב בו החברה לא מותירה לי ברירה אלא להרגיש כי העושר נחוץ לי על מנת להיות מאושרת, אם לא יהיה לי כסף לפרנסה עצמית לא אוכל להיות מאושרת כי אצטרך לעבוד קשה והרבה רק כדי להגיע למצב בו אני אישית אוכל לקבל אורך חיים נורמלי כדי שאוכל לתת לעצמי את הדברים שמעניקים לי אושר, כמו משפחה, מנוחה, זמן פנוי לחברה וכו'. יש אנשים שלא יחשבו כמוני כי לא גדלו תחת אותם סוכני חיברות שאני גדלתי תחתם והושפעתי מהם וכמובן כך זה תקף על כל בנאדם, ופה נראה כי הושפעתי מעט מהקפיטליזם הרגשי.
העושר נחוץ לי לא ברמה של "להיות מיליונר" אלא ברמה שאוכל להרגיש שאני לא רופדת אחרי עצמי, האושר המשפחתי שלי הוא האפשרות שבעתיד אני אוכל לתת לילדים שלי את מבוקשם ולא אצטרך להרגיש שלא אוכל לעשות זאת כי אין לי את הכסף הדרוש, או שאצטרך לפגוע בהשכלה שלהם, היות והחינוך חובה חינם בישראל לא כל כך בחינם לעומת מדינות אחרות.
אני לא מאמינה כי יותר מוצרים או יותר דברים ייתנו לא אושר ואף לא עושר עקב בזבוז גורף של הכסף על דברים שבאמת לא נחוצים לי, התקשורת וחברות ענק מנסות לגרום לנו לקנות יותר ולהפוך לאנשים חומרניים מדי שמאמינים כי עוד ועוד מוצרים הם מה שייתן לנו את האושר דרך קפיטליזם צרכני. אך להיות זאת עם הנעליים הכי חדשות או המותג הכי יקר לא יגרום לאושר אלא רק יכול לדרדר אותי לאדם קנאי שבסוף תמיד יהיה מאוכזב כי אין בידו את הגאדג'ט הכי יקר והכי חדש.
לסיכום, אני רוצה להגיג שאושר הוא משהו שכל אדם צריך שיהיה לו. בלי אושר יהיה קשה להתגבר על קשיים או להרגיש שאתה עושה משהו שטוב לך ויעזור לך. בחברה היום אנשים רבים מאמנים שלא יוכלו להשיג את אושרם ללא העושר וכי בלי כסף הדבר כמעט בלתי אפשרי כיום כשהחברה מקשה על האדם לקבל את הנחת ואת האושר. אני יכולה להגיד שאפילו הושפעתי קצת עקב אמונתי שאצטרך מעט עושר כדי להיות מאושרת. אך גם אדם ללא עושר יכול להיות מאושר אם הוא מאמין שהוא מאושר וזה הדבר החשוב ביותר.
האושר הרבה יותר חשוב מהעושר, רק שהם הגיעו למצב של חפיפות על מנת להתקיים.
כמובן שהעולם אינו שחור ולבן, ובין השניים קיים גם האפור. ישנם אנשים שמאמינים כי העושר יביא לאושר וההפך להם שהאושר מביא לעושר.
אני אישית, מאמינה כי ללא העושר יהיה קשה להשיג את האושר, אך בו בעת האדם מחליט לעצמו מתי החליט שהגיע לאושר אותו הוא רצה. היות והעולם שלנו כיום אינו כבקשתינו ומשאלותינו, אני מרגישה שצריך לעשות הרבה בכדי שאהיה מאושרת. העולם נכנס למצב בו כל אדם שואף להיות המצליח בחברה הקפיטליסטית של היום ובדרך הוא מאמין כי יש לדרוס אחרים כדי להגיע לטופ,
אני במצב בו החברה לא מותירה לי ברירה אלא להרגיש כי העושר נחוץ לי על מנת להיות מאושרת, אם לא יהיה לי כסף לפרנסה עצמית לא אוכל להיות מאושרת כי אצטרך לעבוד קשה והרבה רק כדי להגיע למצב בו אני אישית אוכל לקבל אורך חיים נורמלי כדי שאוכל לתת לעצמי את הדברים שמעניקים לי אושר, כמו משפחה, מנוחה, זמן פנוי לחברה וכו'. יש אנשים שלא יחשבו כמוני כי לא גדלו תחת אותם סוכני חיברות שאני גדלתי תחתם והושפעתי מהם וכמובן כך זה תקף על כל בנאדם, ופה נראה כי הושפעתי מעט מהקפיטליזם הרגשי.
העושר נחוץ לי לא ברמה של "להיות מיליונר" אלא ברמה שאוכל להרגיש שאני לא רופדת אחרי עצמי, האושר המשפחתי שלי הוא האפשרות שבעתיד אני אוכל לתת לילדים שלי את מבוקשם ולא אצטרך להרגיש שלא אוכל לעשות זאת כי אין לי את הכסף הדרוש, או שאצטרך לפגוע בהשכלה שלהם, היות והחינוך חובה חינם בישראל לא כל כך בחינם לעומת מדינות אחרות.
אני לא מאמינה כי יותר מוצרים או יותר דברים ייתנו לא אושר ואף לא עושר עקב בזבוז גורף של הכסף על דברים שבאמת לא נחוצים לי, התקשורת וחברות ענק מנסות לגרום לנו לקנות יותר ולהפוך לאנשים חומרניים מדי שמאמינים כי עוד ועוד מוצרים הם מה שייתן לנו את האושר דרך קפיטליזם צרכני. אך להיות זאת עם הנעליים הכי חדשות או המותג הכי יקר לא יגרום לאושר אלא רק יכול לדרדר אותי לאדם קנאי שבסוף תמיד יהיה מאוכזב כי אין בידו את הגאדג'ט הכי יקר והכי חדש.
לסיכום, אני רוצה להגיג שאושר הוא משהו שכל אדם צריך שיהיה לו. בלי אושר יהיה קשה להתגבר על קשיים או להרגיש שאתה עושה משהו שטוב לך ויעזור לך. בחברה היום אנשים רבים מאמנים שלא יוכלו להשיג את אושרם ללא העושר וכי בלי כסף הדבר כמעט בלתי אפשרי כיום כשהחברה מקשה על האדם לקבל את הנחת ואת האושר. אני יכולה להגיד שאפילו הושפעתי קצת עקב אמונתי שאצטרך מעט עושר כדי להיות מאושרת. אך גם אדם ללא עושר יכול להיות מאושר אם הוא מאמין שהוא מאושר וזה הדבר החשוב ביותר.
האושר הרבה יותר חשוב מהעושר, רק שהם הגיעו למצב של חפיפות על מנת להתקיים.
מיתוס
מיתוס
מיתוס הוא התבססות של סיפור על גרעין אמת ובפארתו וניפוחו למשהו מוגזם בעל כל מיני תוספות ושקרים קטנים.
בסרטון המיתוס הוא "האבא הכל יכול".
מאוד מקובל בחברה כי האבא הוא זה שמפרנס את הבית ועובד ותמיד יכול לעשות הכל, כאילו הגיבור במשפחה. בסרטון ניתן לראות כיצד הילדה יודעת שלאבא שלה קשה מאוד לפרנס את הבית ולדאוג לילדה, אך הוא מנסה להראות לה כי הוא בכל זאת מצליח לעשות הכל ואין שום דבר שקשה לו, אפילו שאחרי שהוא עוזב את הילדה בבית הספר רואים את כל הקשיים איתם הוא מתמודד "מאחורי הקלעים".
יום שישי, 2 בדצמבר 2016
הירשם ל-
רשומות (Atom)