עבודת גמר

ייצוג הנשים בקולנוע
קולנוע הוא סוג של אומנות, אשר מראה תרבויות, דעות, פנטזיות, חלומות, סיפורים שונים ועוד, שנצפים מידי יום ויום על ידי מיליוני אנשים בכל רחבי העולם והפך להיות אחד מסוכני החיברות הגדול בהשפעתו בעולמינו. הקולנוע החל להופיע במאה ה-18 אך בכינוי אחר, ראינוע, באותו זמן היו נראות רק סדרת תמונות מהירות שזזות ויוצרות סרטון אך ללא צלילים. בשנים הראשונות של הקולנוע, הסרטים היו מאוד קצרים ולא הייתה כלל תנועה של המצלמה. עם השנים החלו הצלמים לפתח את דרכי הצילום שלהם ואת הדרך בה יצרו קולנוע.  בעקבות התפתחות הקולנוע, התפתחה גם תעשיית המצלמות - ייצור ושיווק, הקולנוע פרץ גבולות גם אל הפוליטיקה והפרסום. כיום, התעשייה הקולנועית ההוליוודית עברה תהליך מוצלח של מסחור.
הנשים, מאז ומתמיד היו בתעשיית הקולנוע, אך מקומם התחיל נמוך מאוד לעומת הגברים. ייצוג הנשים הינו דבר בולט מאוד בחברה של היום ובתקשורת. עד היום המקום העיקרי בו נשים מועסקות בתעשייה זו הוא כשחקניות. הדבר לא ברור לי כנערה שחייה בחברה כה מתקדמת, למה עד היום אפילו שישנן כמות נכבדת של במאיות ומפיקות, הבמאים של הסרטים ההוליוודים הטובים ביותר, לא בשנה האחרונה ולא בחמש שנים האחרונות...  אלא בעשור האחרון, רובם הגדול הוא גברים. 
הסרטון הבא בא להציג בעצם את תגובותיהם של אנשי הוליווד שונים, מבמאים למפיקים, לכותבים ולשחקנים, שבעצם מביעים דעתם על העובדה שאחוז הנשים שביימו סרט הוליוודי מצליח ב-13 שנים האחרונות הינו בסך הכל 4%. 

בואו אני אדבר אתכם מעט על סטטיסטיקות. בישראל המשכורת הממוצעת של אישה (לא בקולנוע) נמוכה בקרוב ל-4,000 שקלים לזו של גבר.  שכר ממוצע של אישה שכירה עומד על 7,439 שקלים לעומת 11,114 שקלים של גבר. כמעט 30% לטובת הגברים, ולא, אני לא מדברת על שנות ה-90 או ה-80, אני מדברת על שנת 2016. אנשים שעובדים באותן עבודות ובאותו תפקיד מקבלים שכר שונה על היותם שונים במינם. לעומת החיים הרגילים של האזרח הפשוט ועבודתו הפשוטה, המשכורות בתעשיית הקולנוע הנם כפולים פי כמה וכמה מהמשכורת הממוצעת הרגילה לאדם. כך שאישה שמשחקת במקביל לגבר בתפקידים ראשיים, עלולה לקבל שכר נמוך ממנו והמספר יכול להיות בעל הפרש משמעותי מאוד. שלא לדבר על היחס הכללי אל נשים בתקשורת כולה שגורם לנשים לערער בעצמן, בגופן ובכוחן, ובדרך בה הן אמורות להשתמש בתכונות הללו. 
בכתבה הבאה ניתן לראות כיצד אחת השחקניות המפורסמות של הוליווד, ג'ניפר לורנס, יוצאת נגד פערי השכר העצומים בין נשים לגברים בתעשייה ההוליוודית.

הדברים שדיברתי עליהם עד כה הנם חשובים מאוד ואני מאמינה שחשוב מאוד להתחיל שינוי כלשהו בקשר להתרחשויות הללו ומהר. אך מה שנראה לי החשוב ביותר להעמיק עליו עכשיו, הוא הייצוג של הנשים בתור שחקניות. 
אנחנו, בתור אנשים פשוטים, לא נתחיל להתעדכן על הבמאי הטוב ביותר, ולראות סרטים רק בבימויו, ולא נתחיל לעקוב אחריו באתרי הרכילויות והאפליקציות החמות, כי אחרי הכל, הוא לא הפנים שאנחנו מכירים ולא הכישרון שאנו באמת מעוניינים לשמוע עליו. מה שמעניין את רוב האוכלוסייה העולמית הוא השחקנים וכושר המשחק שלהם וכיצד הם נראים. ברגע ששחקן אינו משחק כראוי, אינו נראה יפה מספיק ואינו שואף את אידאל היופי, ואינו מעניק לסרט את המשמעות שהוא צריך, הסרט ייחשב כ"פח" . כי מי שאנחנו באמת רואים לאורך כל הסרט, זה את השחקן. 
האישה, במהלך היסטוריה הקולנוע, הייתה בעלת אופי נחות. וככל שהשנים עברו ניתן לראות מן עלייה בכבוד ובייחס החיובי המגיע לנשים וכי גם להן, כמו לגבר, מגיעים תפקידים חשובים, בעלי עוצמה וכח, קרייריסטיות, ומנהיגות. התהליך היה מאוד ארוך אם כי אפשר לומר שעברה מאה עם השינוי ואני אפילו לא מאמינה שהוא הגיע לאן שהוא צריך להגיע.

שנות ה-20: בשנים אלו נראו נשים הזקוקות לגבר, אך חושניות. החלה גישת 'הנערה במצוקה' שמשכה אליה גברים רבים. השחקניות בשנות ה-20 היו, למעשה, הפנטזיה והתגשמות החלומות של הבמאים. 

שנות ה-30: נשים זוהו כחושקות ונחשקות אך בצורה שאינה מזיקה להן ברמה גבוהה מידי או גסה מידי. באותה התקופה, מרבית הנשים היו עקרות בית והן חיפשו לגיטימציה לעובדה שבחרו באהבה והמשפחה כקריירה - ואת זה בדיוק רצו לראות בסרטים.

שנות ה-40: הנשים בשנים אלו שיחקו משחק של גברים: עולם של פשע בו השיער הארוך החליף את האקדח והמין היה שווה לערך הרוע. היה בהן מאפיין של "מיניות קטלנית". הן השתמשו ביופיין על מנת "להפיל" את הגברים שלצידן.

שנות ה-50: שבירת המיתוס המיני. התפתחות תנועות פמיניסטיות. אלו היו השנים בהן תעשיית הקולנוע חוותה קשיים עם כניסתה של הטלוויזיה לתוך הבתים. התגובה ההוליוודית לעניין הייתה: המלודרמה.

שנות ה-60: נשים קיבלו יחס בלתי אוהד – מה שבא לידי ביטוי בתפקידים שקיבלו: זונות, שיכורות וכו'. המצב נוצר בגלל תגובת נגד מצד הגברים לעליית כוחן של הנשים בחברה והדרישות שהוצגו על ידן במסגרת תנועת שחרור האישה.

שנות ה-70: האישה עדיין נוכחת לסטראוטיפ האובייקט המיני. התקשורת חושפת ניצול וסחר בנשים. המאבק של השחורים המנוצלים מתחבר לנשים המקופחות והמוכות.

שנות ה-80: חוזרים לאחור- עידן האיידס הופך את השחרור המיני לגזר דין מוות. בשנות השמונים מתחילים לתפוס את ההבדלים שבין המינים ואת הערכים המיוחסים להבדלים אלה כמובנים בתרבות ובעיקר בשפה ובאמצעיי ביטוי אחרים.

שנות ה-90: ניסה הקולנוע להראות את הבעייתיות של נשים שנשארו יותר מדיי זמן מאחור ולא לקחו את חייהן לידיים לבין אלו שלא מנסות בכלל להשיג את מה שהן רוצות או להראות את איכויותיהן המקצועיות, המיניות הבלתי ניתנת לערעור שלהן ורמות התחכום העסקי אליו הן מסוגלות להגיע.

שנות ה-2000: הנשים הגיעו למצב בו הן משחקות תפקידים שונים ובעלי עוצמה ואכן שיווין לגבר במובן העסקי הרוחני והפסיכולוגי.

דבר מעט מתסכל שקורה בשנים האחרונות הוא הגעת הנשים, ובעצם הקולנוע כולו, לסרטים גסים בלי פילטרים בשום כיוון כמעט. נראה שהסטראוטיפ של אובייקט מיני הפך ממשהו שהגברים הוציאו מהנשים בכח למשהו שהנשים נהנות להשתמש בו בעצמן ואף להקצין אותו. אני לא בטוחה שהסרטים כיום הגיעו למצב בריא ואני לא בטוחה עד כמה רחוק הם עוד יכולים ללכת. מה שכן אני שמחה לראות שינוי כלשהו בכל התהליך הארוך הזה של נשים בקולנוע, אך אני רואה שעדיין יש עוד הרבה לעבוד עליו.
בכתבה הבאה ניתן לראות את הצורה בהן מוצגות הנשים בקומדיות ההוליוודיות החדשות. הינן מתנהגות בגסות ובבוטות ו"בלי לשים" על אף אחד. 

החלטתי לבחור בנושא הזה לעבודת הגמר שלי, מכיוון שנראה לי נחוץ לדון על נושא שאנו חיים עליו כל יום, ובתור נערה, שרואה כל יום סדרות וסרטים, אני צריכה לדעת מה נחשב לדבר פסול ומה לא צריך להשפיע עלי ומה כן, לטוב ולרע. העובדה שילדות קטנות נוכחות לראות דברים מסויימים הן בהתנהגות של האישה והן באופי שלה, משפיעה עליהן להמשך חייהן והתבגרותן ויכולה לפגוע בזה אך גם להועיל אם מגישים אותן לזה בדרך הנכונה הדבר יכול לגרום לאבדן ילדות משמעותי לילדות צעירות שמנסות להתנהג כמבוגרות ו.